א.      תפקיד דיספוזיטיבי – יש הוראות דיספוזיטיביות בחוק החברות שתפקידם להיות מוצר מדף, מן חוזה מוכן, במקרה הזה בין בעלי המניות לבין בעלי מניות. במובן זה דיני התאגידים מספקים פתרון של ברירת מחדל, שאפשר לשנות אותו שכן הוא דיספוזיטיבי. יש הוראה בחוק החברות שמטרתן לחסוך לצדדים כשרוצים להקים חב', לחסוך להם את הצורך להתחיל מחדש ולמזער את בעיית עלויות הנציג. למשל דני ואייל שרוצים להקים חב' ויש להם תקציב של 100 אלף ₪ והם ישלמו 40 אלף ₪ לעו"ד שייעץ להם? לא. החוק מאפשר להם דרכים לחסוך את העלות הזו. למשל החלטות יתקבלו ברוב דעות לפי חוק החברות. אם שניים יחליטו אחרת במסגרת הסכם ביניהם, זה יתפוס כי זה משהו שנסגר ביניהם כי זה דיספוזיטיבי. 

ב.      התפקיד הקוגנטי – להתגבר על אותם כשלי שוק. המדינה מתערבת ולא מאפשרת לשני הצדדים להתנות על זה. המדינה מתערבת כדי לתקן כשלי שוק. לכן המדינה תעמיד הסדר קוגנטי. כאשר התכלית לתקן כשל שוק, ישר אני יודע שזה קוגנטי.

שלוש בעיות נציג:

א.      בעלי מניות – מנהלים. אופיינית לחב' אמריקאית שהיא מבוזרת. השולטים בפועל בחב' כאלה הם המנהלים שלה.

ב.      בעלי מניות/מנהלים – נושים – בעיה זו מול הנושים היא בעיית נציג שנובעת ביחס לסיכון למשל. בעיית נציג אומר פער מידע – כלומר הבנק לא מנהל את החב', למשל פרשת חפציבה, אך ביחס לסיכון- נניח שיש פרויקט והחב' מתלבטת במה להשקיע. החב' למשל חייבת לבנק 100 אלף ויש לה התבלטות בין שני פרויקטים, פרויקט א' נותן 100 אלף בלי סיכון ופרויקט ב' 10% הסתברות למיליון ו-90% לאפס. הבנק יעדיף את פרויקט א' כי זה מבטיח את החזר ההלוואה שלו, אך בעלי המניות יעדיפו את ב' כי אם ירוויחו 100 זה ילך לבנק ואילו בב' יש להם סיכוי להרוויח.

ג.       בעל השליטה – בעלי מניות מיעוט – בין הרוב בחב' לבין המיעוט. יש כאן גם כן ניגוד אינטרסים בהקשר לעסקאות בעלי עניין. בעל השליטה יכול להעשיר את עצמו על חשבון המיעוט וזאת באמצעות פטנטים שלו. בעיית הנציג הכי מטרידה היא בעיית הנציג השלישי. בחב' הישראליות יש בעל שליטה דומיננטי אפילו מעל 50% ובעיית הנציג שלה הינה השלישית. למשל, שושי מחזיקה מפעל עוגיות. היא גם מחליטה להקים חב' שוקולד ומפעל השוקולד מספק למפעל העוגיות במחיר x והיא מחזיקה ב-100% מהמניות בשני החברות. למפעל העוגיות מצטרפים חיצוניים ביחס של 60-40. מחיר השוקולד במפעל הזה יהיה x+ משהו, כי שושי חובשת שני כובעים, היא גם בעלת שליטה במפעל העוגיות ויש לה גם אינטרס במפעל השוקולד, כי שם היא נהנית מכל הרווחים ולכן כדאי לה להעלות את מחיר השוקולד. היא שולטת על זה, היא עושה חוזה עם עצמה. זה אופייני לבעיה השלישית.

שלושה פתרונות מבניים

פתרונות מבניים – מבקר פנים, רו"ח מבקר וכו'.

פתרונות משפטיים – חובת זהירות של מנהל החברה.

פתרונות של השוק – הרעיון הוא שהחוק לוקח בחשבון שיש מסביב שווקים שונים.

שוק השליטה - שוק שמאפשר להשתלט על חברות שהמנהלים לא מנהלים את החב' טוב, יש בעיית נציג. מישהו יגיד לעצמו שאם ארכוש את החב' הזו, אפטר את המנהלים האלה וכך אוכל להרוויח יותר כסף.

שוקי שירותי הניהול – מחקרים מראים שמנהלים מבצעים מיזוג כושל, שאפשר לבדוק בקלות, הרבה פעמים מוצאים את עצמם ללא עבודה. בעלי המניות לא מתחשבנים.

כשאומרים שווקים לא המדובר שהחוק מנותק מהם, אלא החוק לוקח את זה בחשבון. למשל סעיף 46ב לחוק ניירות ערך. חב' שרוצה להירשם בבורסה, חייבת להיות בעלת סוג אחד של מנייה ובעלת זכות הצבעה שווה. הסעיף הזה רואה לנגד עיניו את שוק השליטה, הרעיון הוא למנוע ממישהו להנפיק את החב' הזו כציבורית ולהשאיר אצלו שליטה על המניות. הרעיון הוא לעודד מעט השתלטויות כדי לעודד את שוק השליטה.