ברק הגדיר אישיות משפטית כתופעה טבעית שהדין מעניק להם לזכויות ולחובות. ראינו שמדובר במצב שבו הדין מעניק ויוצר את האישיות המשפטית וקובע מה היא יכולה לעשות ואנו צריכים להכיר את ההבחנות הבסיסיות בין:

א.      אישיות משפטית טבעית – למשל אדם. כל אדם כשר לזכויות ולחובות מלידתו ועד לגמר יומו - סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

ב.      אישיות משפטית מלאכותית – כמו מדינה, חב' בע"מ, עמותה וכו'. אלו אישיות שהדין יוצר אותן.

א.      אישיות משפטית כללית – הדין מעניק לה את הכוח להיות עם כל הזכויות והחובות שטבעי עבורה. ברור שאדם לא יכול להתמזג ולהתפרק וחב' בע"מ לא יכולה להיכנס לבית סוהר או למות. אם כן, אדם הוא אישיות משפטית כללית.

ב.      אישיות משפטית מוגבלת – הדין מגביל מראש את הזכויות והחובות שיכול שיהיו לה. הדין בחר שלא לתת לה את כל הזכויות והחובות האפשריות. למשל, רשות שלטונית היא מוגבלת, כי מותר למדינה לעשות כל מה שהחוק מאפשר לה במפורש, לעומת אדם שכל עוד לא נאסר עליו, הכל מותר לו.

א.      במפורש – סע' 4 לחוק החברות. למשל חב' בע"מ.

ב.      במשתמע - למשל בפרשת אברמוב ראינו איזה בעיות יכולות להיווצר. שם על הפרק עומדת השאלה, האם להקדש ציבורי יש אישיות משפטית נפרדת? המדובר על יחס משפטי משולש, יחס הנאמנות. יוצר הנאמנות, הנהנה והנאמן. הרעיון הוא שרוצים ליצור איזושהי זיקה משפטית של הנאמן לנכס, כדי שינוהל לטובת צד שלישי הנהנה. למשל, יש לי דירה ואני רוצה שמי שייהנה מהדירה הזו יהיה נהנה – חבר, בן, אח. או אז אני ממנה נאמן – עו"ד או סתם אח – כדי שינהל את הנכס הזה עבור הנהנה – הצד השלישי. הקדש ציבורי – נאמנות שהמדינה מפקחת עליה. כלומר, חוק הנאמנות וההסדר הזה הינו הסדר פרטי, כחוזה. כאן ההקדש הציבורי הנהנה הוא הציבור וכשיש נאמנות המדינה מוכנה לקחת על עצמה את הפיקוח על הנאמנות הזאת. בפרשת אברמוב הייתה אישה שרוצה להקים הקדש ציבורי ורוצה לרשום את נכס המקרקעין שלה – מגרש – על שם ההקדש, כי ייתכן שחשבה, שאם תרשום את הדירה על שם הקדש,תוכל להשיג פטור ממס שבח. רשם המקרקעין סירב לרשום את הנכס על שם ההקדש, שכן להקדש אין אישיות משפטית נפרדת. זה רק יחס משפטי ולא אישיות משפטית נפרדת שיכולה להיות בעלים של מקרקעין. זה הגיע לעליון והפרופוזיציה שמוצעת לנו היא כזו שאומרת, שברגע שהחוק לא אומר במפורש או תכליתו אינו ברורה במפורש שהחוק רצה שתופעה מסוימת – הקדש ציבורי – יהיה אישיות משפטית נפרדת, הוא לא יהיה אישיות משפטית נפרדת. אם כן העליון סירב לכך וקבע, שהוא אינו אישיות משפטית נפרדת, למרות שראינו שבחוק הנאמנות יש הוראות שונות שבהחלט מתיישבות עם האפשרות שההקדש הוא כן כזה. יש להראות שתכלית הדין להכיר בהקדש הציבורי כאישיות משפטית נפרדת ובית המשפט ממש לא ממהר להצביע על תכלית כזו, להיפך. בגלל שיש לזה היבטים שונים, הוא השאיר את זה למחוקק. כשנתקל במצבים לא חד משמעיים, זה יפעל לרעת מי שרוצה להכיר בה כתופעה של אישיות משפטית נפרדת.

כשהמדובר על חב' בע"מ כאישיות משפטית, יש לראות את הנפקויות המשפטיות של כך.

פס"ד סלומון – לאהרון סלומון יש מפעל מצליח לעיבוד עורות, הוא מייצר מגפיים. במשך 30 שנים מפעלו משגשג, אך הוא מפעיל אותו לא במסגרת חב' בע"מ, אלא רשום ברשויות המס כעוסק מורשה. אחרי שנים רבות הוא מחליט שהוא כן רוצה להפעיל את עסקו במסגרת של חב'. לכן הקים חב' – אהרון סולומון בע"מ ואת הון המניות הוא רושם במרשם החברות, שיש לחב' כ-20 אלף מניות שכל מניה הוא פאונד, ערך נקוב. הוא לא יכול לעשות את זה לבד בתקופה ההיא, צריכים להיות לפחות 7 אנשים איתו, כך היה התנאי בחוק האנגלי. היום כבר מספיק אחד. בכל אופן גייס לעניין את אשתו וילדיו. הוא מזרים לעסק 19,994 פאונד ושאר בני משפחתו פאונד אחד כל אחד. כאילו החב' קיימת בפני עצמה וכאילו לממן את הפעילות שלה היא מנפיקה לאהרון ולבני משפחתו מניות ותמורתן היא מקבלת כסף שמופקד בקופת החב'. סולומון מוכר את העסק לחב' אהרון סולומון בע"מ תמורת 39,000 פאונד. הוא מקבל 20,000 פאונד בחזרה לחשבון הבנק שלו, זה אותם ה-20,000 שהיו בקופה, מכאן שהחב' לוקחת על עצמה חוב של 9,000 פאונד כדי לפרוע אותו. את ה-10,000 פאונד האחרונים שזה חוב החברה לסולומון ועל החוב הזה הוא נרשם כהלוואת בעלים של סלומון לחב'. החב' אם כן הופכת את סלומון לנושה מובטח, כלומר החב' משעבדת את כלל נכסיה לטובתו של סלומון. כנושה מבוטח הוא מקבל מהחב' אהרון סלומון אגרת חוב בגין החוב – אג"ח – באג"ח הזה יש פן חוזי – כתוב באג"ח: אני החב' מתחייבת לפרוע לך את ההלוואה שנתת לי בסך 10,000 פאונד. כמו כן יש גם פן קנייני – אם החב' לא תפרע את החוב לסלומון, סלומון יוכל להיפרע מן הנכסים של החב', מהמכולה, מהמגרש וכו'. כלומר יש לו שעבוד בנכסי החב'. החברה נקלעת לקשיים, שכן היה מיתון בעורות. לחב' בקופתה יש 7,000 פאונד, אך מה עושים איתם? שכן סך החובות הוא 10,000 פאונד לסולומון בגלל הלוואת בעלים וכן 7,750 פאונד לנושים לא מובטחים. מכאן שהחב' חדלת פירעון שלא תוכל לשלם את החובות האלה. אהרון הינו נושה מובטח ולכן מגיע לו החזרת החוב. הנושים הלא מובטחים פונים לבית המשפט ומבקשים למנות מפרק לחב'. שכן, מנוי המפרק נועד כדי להגן על הנושים הלא מובטחים. המפרק תוקף את סלומון ואומר שהתשלום של סלומון מלכתחילה היה מופרז. המפרק טוען שקודם כל הסכום ששילמה החב' היה סכום מופרז לפחות ב-8,000 פאונד ממה ששווה העסק ואם לא די בכך, כל ההסדר הזה הוא מרמה כלפי הנושים הלא מובטחים של החב'. שכן החב' זו אתה טוען המפרק. כמו כן טען המפרק, האם אדם יכול להלוות לעצמו כסף? בית המשפט בערכאה הראשונה קיבל את טענת המפרק והורה מיד לשלם את התשלום לנושים הלא מובטחים. סוגיה זו הגיעה לבית הלורדים – העליון של האנגלים – שקבע חד משמעית, שסולומון מנצח ויוכל לקבל את הכסף לפני הנושים הלא מובטחים. מטרתו של סלומון ליהנות מאחריות מוגבלת על החובות של העסק, שכן יש לו כיס עושר אישי משלו, בית, קופת גמל וחיסכון והוא יודע שהעסק מסכן אותו ולכן המעבר למתכונת של חב' בע"מ נותנת לו אחריות מוגבלת, כלומר הוא חשוף לחובות העסק רק עד ההשקעה הראשונית שלו, קרי 20,000 פאונד ואז אי אפשר לגעת בכיס העושר האישי שלו ולכן הכל יישאר אצלו.

א.      אישיות משפטית נפרדת - לחב' שהוקמה היא בעלת אישיות משפטית נפרדת בשונה מסולומון האיש.

ב.      אין שליחות - אחד הטענות הייתה שהחב' פעלה כשלוח של סלומון, מעשיו של השלוח מחייבים את השולח, אך בית הלורדים לא הסכים עם כך. הוא אמר שעצם הקמת החב' לא יוצרת יחסי שליחות בין החב' לבין בעל המניות סולומון.

ג.       אין קשר להיקף השליטה – כלומר האישיות המשפטית הנפרדת קיימת גם אם מדובר באדם אחד שמחזיק את מניותיה. האישיות הזו מנותקת מהשאלה מי הבעלים של החב'.

ד.      ההלוואה לא הייתה לעצמו – אלא לחב' בע"מ ועל המתכונת של הלוואת בעלים הינה לגיטימית. כמו שנושה זר יכול היה לתת הלוואה לחב', כך גם בעל המניות, או בעל השליטה, או אפילו הבעלים היחיד של המניות יכול היה לחבוש כובע נוסף של נושה ולתת לה הלוואה.

ה.      מתכונת של בעל מניות יחיד – גם כן לגיטימית. יש להבין שמה שאמר המפרק היה, שאם מסתכלים על החב', יש לה 7 בעלי מניות אך למעשה כולם בובות והוא האיש שעומד מאחורי החב'. המחוקק לא התכוון לתת לאדם להקים חב' עם שש בובות. לכן אומר בית המשפט, שגם אדם אחד יכול להקים חב' בע"מ, אין שום מניעה שזה ייעשה כך והיום סע' 3 לחוק החברות מאפשר זאת.

ו.        לא הייתה רמאות – האם סולומון רימה מישהו? האם רימה את בעלי המניות? לא. בעלי המניות האחרים – בני משפחתו – נכנסו לחוזה בעיניים פקוחות והוא לא רימה אותם, כי ידעו היטב מהם התנאים של החב' בע"מ שהם מקימים ומה היא מאפשרת ומה לא. לגבי הנושים – גם נושים שהם מתחילים לעסוק עם חב' בע"מ צריכים להבין שיש אפשרות שמה שקרה יקרה. גם כלפי נושים לא מובטחים אין פה שום רמאות. נושים אלה ידעו, לפחות אלה שעסקו מרצונם עם החב' – כספקים עובדים ולקוחות, שהם עובדים מול חב' בע"מ והיו צריכים לדעת שמצב כזה יכול היה להתפתח. בעקרון זה נכון, אך ייתכנו מצבים שבהם המסקנה הזו של בית הלורדים קצת בעייתית.