VAR – מדד טכני למדידת סיכון מימוני. הוא אומר, שבתקופה של 10 ימים למשל, לאיזה סיכון חשוף הבנק – שהוא חב' ציבורית. הבנק אומר, שאני הדירקטוריון נותן הוראה לאנשי הכספים בבנק, שהם בעלי תוכנה מיוחדת והם עושים את זה. הם בודקים כל יום את הערך הזה, לדאוג שבכל רגע נתון הבנק לא יהיה חשוף יותר מ-3% מההון העצמי שלו. או אז צריכים לנקוט כל מיני פעולות. הבנק יודע וגם הציבור, מהו הסיכון בכמות שלוקח הבנק בפעילות שלו. האפשרות של מה שנקבל בפועל מההשקעה, יהיה רחוק מהתשואה הצפויה.

אחד היתרונות המשמעותיים של ניהול העסק במסגרת חב' בע"מ זה הגבלת אחריות.

הצירוף בע"מ – מה שמבטא כלפי כל העולם שיש הגבלת אחריות ומה שמבטא את זה, הינו הצירוף בע"מ שחייב לבוא בסיום השם של החב'. למשל חב' כהן ובניו בע"מ. כשחב' נכנסת לפירוק או בהקפאת הליכים, כותבים בפירוק או בהקפאת הליכים.

העיקרון אומר, שבכל רגע נתון כלפי העתיד, חבות בעלי המניות מוגבלת לסכום שעדיין לא שילמו על מניות החב'. למשל, אם שילמתי עבור מניות של א.ב.ג. בע"מ 1000 ₪ והתחייבתי לשלם עבור המניות רק 1000 ₪, אז אם החב' מתפרקת, האם הנושים יכולים לתבוע אותי בגין ההתחייבות שהתחייבתי, רק על מה שלא שילמתי. שכן אם התחייבתי לשלם 1500 ושילמתי רק אלף מתוכם, יוכלו לחייב אותי לשלם את ה-500 הנותרים. עקרון זה מעורר בעיות מוסריות. למשל כשהתמוטטה חב' קלאב מרקט, היה גל של אנשי עסקים בכירים במשק שאמרו למשפחת בורוביץ' שלא יתחבאו מאחורי עקרון האחריות המוגבלת, נכון שהם לא חייבים פורמאלית שום דבר לנושים של קלאב מרקט, אלא קלאב מרקט עצמה חייבת והחבות שלהם כבעלי המניות מוגבלת על מה שהתחייבו לשלם, אך אין סיבה להתחבא מאחורי העיקרון הזה.

סע' 247 לפקודת החברות - החוק מדבר גם על חב' מוגבלת. זה פחות נפוץ. הרעיון הוא, שבעל המניות מתחייב מראש שהוא יהיה ערב לחובות החב' עד סכום מסוים ואז צריך מצב של פירוק כדי להיפרע ממנה.

* הגבלת אחריות לעומת שותפות – ברירת המחדל שם שהשותפים חבים באופן אישי לכל החובות של השותפות.

* מי נהנה מהגבלת האחריות? לא החב' אלא בעלי המניות. החב' לא יכולה לטעון לכך, כי החבות של החב' עצמה לנושים שלה היא בלתי מוגבלת. לעומת זאת, החבות המוגבלת היא של בעלי המניות.

* הגבלת אחריות בדיעבד – ניתנת על ידי המדינה כשאדם פושט רגל והמדינה נותנת לו הפטר במסגרת ההליך, כלומר המדינה מוציאה אותו לדרך חדשה בלי חובות על ידי מחיקת החובות הקודמים.

Ex post - Ex ante – כללים משפטיים שעוסקים בהתנהגות של משקיעים שחייבים להתבונן באקס אנטה, לפני שהמשקיע מקבל את ההחלטה. למשל, כלל משפטי שנותן פיצוי כספי על כאב וסבל לניזוק שקונה מוצר פגום. כעת אני מתלבט האם להפוך את הכלל הזה לקוגנטי או דיס פוזיטיבי. הרעיון הוא, שלכלל כזה מה שלא נבחר יש לקחת בחשבון שיש השלכות גם Ex ante וגם Ex post - בדיעבד. לפי Ex post הוא היה טוען, שיש לעשות את הכלל הזה לקוגנטי, כדי שאנשים שנפצעו ממוצר פגום יקבלו פיצוי. כלומר אחרי שנזק מתרחש, רצוי שאנשים יקבלו פיצוי. לפי Ex ante – אנשים שהיו רוצים לקנות את המוצר יותר בזול ולוותר על האחריות. לכן אם נעשה את הכלל הזה קוגנטי המוצר יהיה יקר ואנשים לא יוכלו לקנות את המוצר בזול. לכן הפיצוי צריך להיות תמיד קוגנטי.

פס"ד אין רה בר קריק - החב' חייבת כמפעילת בניין מגורים ובניין זה משועבד לבנק שמימן את פעילות החב' ומקבל תמורת ההלוואה שהוא נותן שעבוד בנכסים של החב', שזו זכות קניינית. בשלב מסוים החב' נקלעת לקשיים פיננסיים ונכנסת להקפאת הליכים – הליך משפטי ששואף בד"כ לנסות לשקם כלכלית את החב'. כל הרעיון בהקפאת ההליכים זה שלא נותנים לבנק – שזה העוקץ של ההלוואה – שהוא נושה מובטח ויש לו זכות קניין לממש את המשכנתא, את זכות השעבוד שלו. הבנק במקרה כזה לא יכול לעשות דבר, אך הוא כן יכול להעלות טענה שנקראת הגנה הולמת – סע' 350(ו) לחוק החברות – בנק יוכל להשתחרר מהקפאת ההליכים אם יראה הבנק שלא נותנים לו הגנה הולמת לחוב המובטח שלו. החוב לבנק הוא 4.3 מיליון דולר, שווי הבטוחה על בניין המגורים מוערך בין 2.65 ל-4.25 מיליון ואנו ניקח את ההערכה הגבוהה יותר – 4.25. זה מצב שבו הנושה מובטח מחסד – כלומר הוא יכול להגן רק על חלק מהמובטח.

כשמדברים על הגנה הולמת ועל כך שהחוב המובטח או הבטוחה עלולים לאבד מערכם, מדברים על שני דברים שונים. ראשית, פחת כלכלי של הבטוחה – למשל בניין המגורים עלול לעלות באש. אם הבניין נשרף הבטוחה שלי תפחת. כאשר משהו קורה לנכס עצמו או לשווי השוק שלו, למשל אם מחירי הבניינים ירדו, זה פחת כלכלי. כאן אין טענה כזו, קרי אין בעיה של פחת כלכלי, שכן ביטחו את הנכס. בנוסף, כל שכר הדירה שמגיע מהנכס הזה עובר לבנק ישירות ולכן אין בעיה. כלומר, הבנק מוגן לחלוטין. שנית, הדבר היחיד שהבנק לא מוגן לגביו הוא, פחת פיננסי – הבנק אומר, שאם היום היה יכול לממש את הבטוחה שלו, הוא היה תופס את הבניין, מוכר אותו, מקבל 4.25 מיליון דולר ומשתמש בכסף הזה. הקפאת הליכים מונעת מהבנק לעשות זאת. זה מכרסם למעשה בשווי של הבטוחה של הבנק מבחינתו. זה לא פחת כלכלי אלא פיננסי, כלומר בכך שלא נותנים לבנק להשתמש בכסף, פוגע בשווי של הזכות שלו כפי שהייתה לפני הקפאת ההליכים הזו.

בסופו של דבר בפסה"ד לא נותנים לבנק הגנה הולמת מפני פחת פיננסי וזאת משיקולים פיננסיים. שכן, זה לא יעזור לחברות להשתקם.

מבחינה כלכלית הפחת הפיננסי צודקת מבחינה כלכלית. מבחינה כלכלית מגיע לבנק הגנה הולמת מפני פחת פיננסי.

אם נניח שיש כלל משפטי כמו הכלל שנקבע בפרשת בר קריק, שפוגע בנושה מובטח כמו הבנק, אז לכלל כזה יש השפעות אקס פוסט ואקס אנטה. ההשפעה אקס אנטה – הבנק לא פרייר והוא יתמחר את ההלוואה אחרת וידרוש ריבית גבוהה יותר. ההשפעה אקס פוסט – זה יכול לגרום לבנק לעשות מאמצים למנוע מחברות להיכנס להקפאת הליכים. ההבחנה בין אקס פוסט לאנטה היא מהכלכלה, שכן כלכלנים מסתכלים קדימה כשהם צריכים לקבל החלטות כלכליות ומתעלמים ממה שהיה בעבר. אנחנו מתעניינים על האקס אנטה – לפני שמקבלים החלטות כלכליות, אם ובמה להשקיע.

השקעה בפרויקט – השלב הוא אקס אנטה ושוקלים השקעה בפרויקט. השקעה היום כדי לקבל החזר גדול בעתיד. למשל חב' שמחליטה לפתוח מפעל חדש, או קו ייצור חדש. האם סגירת מפעל כושל היא השקעה? כן, שכן כלכלנים תמיד מסתכלים קדימה וגם סגירת מפעל כושל היא החלטת השקעה. אספוג עלות היום, אבל אני אקבל גם היום משהו.

פרויקט – זה כל מהלך שבעתיד יניב לנו תזרים מזומנים. שווי הפרויקט יהיה השווי של אותו תזרים עתידי.

לכן התשואה הצפויה היא : 250$= 125$+75$+50$= (25%x 500$)+(25%x 300$)+(50%x 100$)=er

אם אנחנו רוצים לדעת כמה שווה חב היי טק אנו יודעים שיש הסתברות שתצליח מאוד ושתפיק למשל מיליון דולר. מה שחשוב להבין לגבי ההסתברויות הללו, שזה מאוד סובייקטיבי. כל אחד והאופן שבו הוא רואה את העניינים. אנו יודעים שהערכות שווי מבחינה זו מאוד בעייתיות.

סיכון בתורת המימון בא לתאר משהו קונקרטי והוא, סיכון ממוקד. סיכון במימון מתייחס לאפשרות שמה שנקבל בפועל מההשקעה שלנו יהיה שונה מהתשואה הצפויה.

השקעה א – תשקיע מאה דולר והתשואה הצפויה מאה דולר.

השקעה ב – 50 אחוז שתקבל 100 דולר, ו-50 מתוך מ-150 דולר, תתקבל אותה תשואה של מאה, אבל יהיה כאן סיכון.

השקעה ג' – 50 אחוז שאקבל אפס וחמישים אחוז שאקבל 200, תתקבל אותה תשואה. פה הסיכון יהיה גדול יותר מאשר שאר ההשקעות כי יש הסתברות של 50 אחוז שאקבל אפס.

מכאן שסיכון במימון נועד למדוד את האפשרות שמה שאקבל בפועל כתוצאה מהשקעה יהיה שונה מהתשואה הצפויה.

הסטטיסטיקה נותנת לנו כלים והם שונות וסטיית תקן כדי למדוד את הסיכון. סטית תקן זו דרך לתת ביטוי מספרי לסיכון. ואז נוכל להשוות בין השקעות. ככל שסטית התקן תהיה יותר גדולה, ההשקעה תהיה יותר מסוכנת.

שונות – אינו מונח אינטואיטיבי. קשה מאוד להבינו. מבטא את האופן שבו מחשבים את המרחקים.

סטית התקן יוצאת 2.8 כי זה השורש של 6. לציין, כי סטית תקן מודדת סיכון.

הסטטיסטיקה אומרת, שכעת כשאנו יודעים את סטית התקן נוכל להעריך לגבי העתיד מה נקבל. שכן, התשואה הצפויה היא 6 וסטית תקן היא 2.8, כעת אומרת הסטטיסטיקה שיש הסתברות של 66% בהשקעה הזו שנמצא בתחום של סטיית תקן אחת. לכן נהיה בין 3.2 ל-8.8.

משקיעים שונאים סיכון וכדי לקחת על עצמם סיכון, הם ידרשו פיצוי. שנאת סיכון זו תכונה אנושית של אנשים המתארת אנשים. תכונה זו נובעת מכך, שלכסף יש תועלת שולית פוחתת. קרי, ככל שאני יותר עשיר, אני מעריך פחות יותר ויותר שקלים שיש לי.

ממד הזמן בהחלטות השקעה מפס"ד in re bear creek- לזמן יש שווי כשמדובר על להשקיע כסף. אנשים שונאים לחכות לכסף וכדי שיחייבו אותם לחכות לכסף, הם יידרשו פיצוי. למשל ריבית, אובדן היכולת להשתמש בכסף לפרק זמן מסוים. בפסה"ד בית המשפט נותן לבנק את הפיצוי על שווי הזמן של כספו, ריבית שוק על שווי הבטוחה, על כך שההפסד שלו מדי חודש הינו 42,000$. הבנק טען, שאם ההגנה הזו לא תינתן לו, זה כאילו הוא מלווה את הכסף לחב' ללא ריבית, קרי בחינם. הבנק בפס"ד זה קיבל בסופו של דבר את הפיצוי שדרש, כי מבחינה כלכלית צריך היה לתת לו.

ריבית נועדה לפצות אותנו על כל מיני סיכונים. למשל על אובדן היכולת לעשות שימוש בכסף וגם על סיכונים – אינפלציה, שחיקה בכוח הקניה, חדלות פירעון וכו'.

פס"ד גריינשטיין לוגן – חב' שהיו לה רואי חשבון רשלניים. שכן, לא חישבו נכון את חבות המס של החב' ובשלב מסוים, אחרי שפוטרו מגלה החב', שהיא חייבת לרשויות המס 1.65 מיליון דולר. החב' לא יכלה לשלם זאת ולכן נקלעה לפירוק ופורקה. או אז, בעלי המניות מגישים תביעה נגד רואי החשבון על רשלנות. בית המשפט קובע, שרואי החשבון אכן היו רשלניים, שכן הייתה להם חובת זהירות. השאלה היא, מהו הפיצוי לבעלי המניות? אפשרות אחת, זה לחשב כמה דיבידנדים היו מקבלים כל שנה. להניח שהם היו מקבלים את הסכום הזה מהיום ועד הנצח ולחשב מהו הסכום שמגיע להם, אך זוהי חב' שלא מחלקת דיבידנדים. מכאן, ששיטה זו לא הייתה טובה.

אפשרות שנייה והנבחרת, לקחו מומחה למימון שנדרש להעריך את שווי החב' אלמלא הרשלנות, מול השווי אחרי הרשלנות שהוא אפס. המומחה העריך מה יהיה תזרים המזומנים העתידי מנכסי החב' הזו. איזה רווחים היא תוכל להניב כל שנה. הוא לוקח למשל את התחזיות של המנהלים לגבי הרווחים של כל שנה, מתקן את זה על המשק – האם המשק ייכנס למיתון או יצמח, או שאולי תהיה תחרות גדולה בענף הזה. המומחה מסתכל על נתונים מהעבר כדי להעריך בכל שנה כמה תרוויח החב', אך את החישוב עצמו הוא עושה לגבי תזרים המזומנים העתידי. מכאן שהוא מגיע לסכום אפשרי. מעיד המומחה, ש-95% ביטחון שהחב' הייתה מרוויחה 430,000$ כל שנה נטו. מכאן שהמומחה עשה הערכה שמרנית מאוד. שכן, כדי שהמומחה יהיה זהיר ושחוות דעתו תהיה מקצועית, הוא לקח נתון מהמינימום שבמינימום, שהחב' תרוויח את הסכום שקבע. התשואה הייתה יותר גבוהה, אך כדי להיזהר הוא לקח נתון של 2 סטיות תקן. לכן לקח את הכי פחות מבחינתו, שאז יכול היה להגיד שהנזק שייגרם לחב' הוא לפחות 430,000$. לגבי ממד הזמן, המומחה מחשב את הערך הנוכחי של תזרים המזומנים הזה. שהרי התזרים מתקבל בחישוב של עד לנצח. מאחר וזמן שווה כסף, אנו מבינים שאנו רוצים לחשב את הסכום בעתיד, אך היום הוא משולם, לכן מבצעים את הפעולה שנקראת היוון, שהוא לנצח.

יש להבין שלמשקיעים, בגלל שהם שונאי סיכון, יש שתי אסטרטגיות:

א.      מחירון/פרמיה סיכון - לדרוש פיצוי עבור הסיכון. סיכון אינו בהכרח דבר שלילי, שכן מקבלים עליו פיצוי. אנשים משקיעים בבורסה ודורשים פיצוי עבור סיכונם = פרמיית סיכון. למשל, יש חב' ציבורית שרוצה להשקיע בבאר נפט. התשואה הצפויה היא 10,000$ למשל. יש 100 מניות שמשקפות 100% בעלות ומחיר המניה בשוק הינו 80$. למה 80 ולא 100? ההפרש זה הפיצוי עבור הסיכון = 20$. זה מה שדורשים המשקיעים עבור הסיכון. הם לא מוכנים לשלם 100$ עבור מניה, אלא רק 80$, קרי הם דורשים את ה-20$ כפרמיית סיכון = פיצוי. על כל מניה אם כן אנו דורשים 25% פיצוי. בבורסה המניה נסחרת 80$, למרות שהיינו חושבים שזה ב-100, אך זה בגלל שההפרש זה הפיצוי. נניח שעל הסיכון הזה אדרוש יותר פיצוי. האם נוכל לדרוש שבאר הנפט תיתן יותר מ-10,000$ תשואה? לא, הנכונות שלי תשתנה. אם למשל, אני חושב שהפיצוי צריך להיות יותר, למשל פרמיית סיכון של 66%, מה שיקרה הוא, שאנשים יהיו מוכנים פחות לשלם עבור המניה ולכן הם ימכרו את המניה. לכן הערך בבורסה יהיה 60$ ולא 80$. אם הסיכון הוא נמוך, אהיה מוכן לשלם בעבור המניה 90$. מאחר וזה שוק תחרותי, אני כבעל החב' אין לי השפעה. איך אפשר להרוויח בבורסה? אם בוחנים את המניות בשוק ואת התשואה שהן נותנות = את פרמיית הסיכון נגלה, שהקו עולה. כלומר, ככל שהסיכון עולה, דורשים המשקיעים תשואה צפויה גבוהה יותר = פרמיית סיכון גבוהה יותר. הרעיון הוא, שאפשר לתאר את קו השוק כך, שככל שלמניה מסוימת יש יותר סיכון, השוק – המשקיעים בבורסה – ידרשו פיצוי גבוה יותר. נוכל להרוויח אם נזהה מניה שביחס לסיכון שלה היא נותנת תשואה צפויה מקו השוק. מכאן נבין, שהמניה הזאת נסחרת במחיר זול מדי ואז אתה רוכש כמות גדולה, אז עוד אנשים יעשו את זה ואז מחיר המניה תעלה עד שתגיע לקו השוק ואז נוכל למכור אותה ברווח. איך מזהים את המניה? יש להעריך כמה סיכון יש.

ב.      גיוון ההשקעות - למזער את הסיכון על ידי גיוון ההשקעות. כלומר, לא כל הביצים בסל אחד. משקיעים יודעים שיש שני סוגי סיכונים. האחד סיכון ספציפי – המדבר על חב' מסוימת, מהי מידת הסיכון שלו, האם המנכ"ל שלה מוכשר ויוביל את החב' קדימה. השני, סיכון שוק/סיכון שיטתי – משפיע על כלל החברות, גם בעולם. למשל, מלחמה, מיתון, צמיחה, אינפלציה, שינויים בשער הריבית וכו'. משקיעים על ידי גיוון – פיזור ההשקעות בכמה מניות – יכולים להיפתר מהסיכון הספציפי. נניח שיש חב' א' שמעון טורס שעוסקת בשיווק חבילות נופש לאילת. מחיר המניה שלה 150₪, בגאות תהיה 300 ₪ כי יש פריחה כלכלית ובתקופה של שפל המניה תהיה שווה רק 100₪. תוחלת המחיר הצפוי הוא 200₪. חב' ב' דני מכירה וכינוס בע"מ, המתמחה במכירת ציוד שנשאר מחב' שפושטות את הרגל, אם יהיה במשק מיתון זה טוב לה, אך אם תהיה צמיחה, זה רע לה. לכן אצלה זה הפוך מחב' א'. בגאות מצב המניה שלה 100 ובתקופה של מיתון שווה ל-300₪ ומכאן שהתוחלת הצפויה היא 200₪. לכן הגאות והשפל הוא סיכון ספציפי.

אם נקנה 2 מניות של חב' א', נוכל לקבל או 600 או 200 עם תשואה צפויה של 400, אך עדיין יש סיכון. אם נשקיע 2 מניות של חב' ב', שוב נגיע לאותה תשואה אך עם סיכון. לעומת זאת, אם נקנה מניה של חב' א' שתפרח אם תהיה גאות, ומניה אחת של חב' ב' שתפרח אם יהיה שפל, תהיה תשואה צפויה של 400, אך ללא סיכון.

עשו מחקר כדי לראות מה קורה מבחינת סיכון אם אני קונה מניה אחת של חב' שבתקופת גאות, היא פורחת והאחרת דועכת.

הגבלת האחריות – המשמעות המימונית

יזם מגיע לבנק ומבקש 2 מיליון דולר כדי לבנות מלון. הבנק מאשר. השאלה היא איך? בהתעלם לרגע מהמסגרת המשפטית שאנו מלבישים על העסקה, יש להבין שיש שתי מתכונות אפשרויות בהם יכול היזם לעבוד עם הבנק:

א.      אחריות בלתי מוגבלת – אם היזם הקים חב' בע"מ הוא יכול לעבוד בחלופה זו. מה שיקרה זה, שהבנק יבקש מהיזם לחתום על ערבות אישית לחובות החב'. שאול פסטרנק בעל המניות הביטוח הישיר חתם מול הבנק על ערבות אישית לחובות החב' וכשהחב' נקלעה לקשיים הבנק פנה בהליכים נגד שאול. אם כן, גם כשהיזם מקים חב' בע"מ הוא יכול לעבוד עם הבנק.

ב.      אחריות מוגבלת – אם היזם יבחר לעבוד עם חלופה זו, יאמר הבנק ליזם שאין בעיה, הוא יקבל את הכסף, אך הריבית על ההלוואה תהא 10% יותר מאשר אילו היו עובדים לפי חלופה א' – 6%.

כשיש סיטואציה של שלושה יזמים (הכוונה לבעלי מניות) והולכים לחלופה א' והחב' לא משלמת ולא פורעת את ההלוואה, הבנק יבוא אליהם ביחד ולחוד.

המחיר שבסוף החב' תמכור חדר במלון לסוף שבוע למשל, תמיד יהיה אותו הדבר. מה יעשה היזם במידה וילך לחלופה ב'? הוא יגלגל את הכל לצרכן. ככל שהוא יוכל בכפוף לשוק תחרותי, גם היזם עצמו רוצה פיצוי על הסיכון, על הריבית הגדולה יותר. גם אם ילך לפי חלופה א', הוא יבקש פיצוי. אם הסיכון הוא גבוה, הוא לא יפתח את המלון.

אחריות מוגבלת מאפשרת להסיט את הסיכון מהיזם לבנק, אך יש לכך תמורה. אם כך, אחריות מוגבלת הינו חוזה סטנדרטי של היזם עם כל הנושים שלו. כן מבינים, שכל מי שלוקח על עצמו יותר סיכון, הוא ייקח לעצמו פיצוי. אם זהו החוזה הסטנדרטי, מה נותן לנו אחריות מוגבלת? הטיעון הוא, שאחריות המוגבלת יעילה יותר, כי היא מאפשרת לחברות לגייס כסף זול יותר. שהרי חב' יכולה לגייס כסף או דרך הבורסה, כשהיא מנפיקה עצמה למניות שמשקיעים בה, או שהיא לוקחת הלוואות מבנק למשל. אחריות מוגבלת אם כן עוזרת להוזיל את הכסף, היא מגייסת.

למשל, הקצאת סיכון. חב' פרטית – בחב' כזו מי ששונא יותר את הסיכון הוא בעל המניות מהנושה. שכן, מרבית הונו של בעל המניות מושקע בחב'. הגבלת האחריות מאפשרת לו להעביר את הסיכון הזה, מי שמוכן להתמודד איתו טוב יותר וזה הנושה. שכן היזם חשוף ליותר סיכונים מאשר הנושה. אלמלא הייתה האפשרות לעבוד בהגבלת אחריות, הרבה חב' פרטיות לא היו מוקמות. עד כדי כך הגבלת האחריות היא המנוע שמניע את הכלכלה שמבוססת על חברות כאלה.

הקטנת עלויות פיקוח – דוגמא של שלושת היזמים: הרעיון הוא, שאם אין לי אחריות מוגבלת כאחד היזמים מהשלושה, ביום יום שלי כיזם כזה אני צריך לבדוק מה קורה לגבי השניים האחרים. קרי, לפקח לראות מה הם עושים ברכוש שלהם, כי החבות שלי היא יחד ולחוד ותלויה גם בהם. גם אם אני עושה איתם הסכם, אני עדיין צריך לפקח עליהם. כשיש לי אחריות מוגבלת אני חשוף למה שהתחייבתי מראש ולא איכפת לי מה קורה עם השותפים שלי.

אסטרטגיה של גיוון – מאפשרת למשקיעים בבורסה להיפטר מסיכון מסוים. האם ניתן יהיה לנקוט באסטרטגיה של גיוון בחב' ציבורית כאשר האחריות שלהם בלתי מוגבלת? לא. כי לקנות מניה אחת יהיה מסוכן, לא לדבר על קניית שתי מניות. רק האחריות המוגבלת מאפשרת את הכלי החשוב של גיוון, המאפשר להיפטר מסיכון מיותר בבורסה ואז גם אולי, מוזיל את הכסף למי שרוצה לגייס דרך הבורסה על ידי משקיעים.

שימוש ביתרונות שוק ההון: סחירות ונזילות - בורסה זה מקום שמאפשר לחברות לגייס כסף, גם למשקיע בודד. כשאין הגבלת אחריות, ההחלטה שלי לקנות מניה תהיה מאוד מסובכת. שכן, אם אני חושף את עצמי לאחריות בלתי מוגבלת, אני צריך לבדוק מי עומד מאחורי המניה הזאת. הגבלת האחריות הופכת את המוצר להומוגני.

השתתפות בנשיאה בסיכון השיטתי - מאפשרת להעביר חלק מהסיכון לנושים. שכן, למשקיע בבורסה יש סיכון שהוא לא יכול להיפטר ממנו ולא משנה מה יעשה, לכן האחריות המוגבלת מאפשרת להעביר את הסיכון הזה שאין דרך אחרת להתמודד איתו.